לכך מצטרפים גורמים חשובים ובלתי מבוטלים כמו מצב הלחץ הנפשי המשפיע מאד על חלק ניכר מהנבדקים או מחלות, כגון בעיות עיכול ואסטמה.

מסתבר שבהוראות שהוציאה המשטרה לשוטרים כתוב במפורש שכהכשלת הבדיקה מוגדר מצב בו מבחין השוטר למשל שהנבדק הכניס מטבע לפיו (זו דוגמה שהמשטרה הגתה), ולא מצב שהנבדק לא נשף נפח מספיק, ולמרות זאת נדמה לי שהרעיון המקורי נזנח וכיום כל מי שלא הפיק שתי נשיפות רצופות ראויות נחשב על ידי המשטרה וגם על ידי בית המשפט כמתחזה שהכשיל את הבדיקה.

המסקנה היחידה שיש להסיק ממצב זה היא שאסור לנאשם שלא הצליח לנשוף כראוי ומואשם בסירוב ללכת למשפט ולקוות לשכנע את השופט שהוא עשה די, בלי להצטייד בחוות דעת רפואית כללית על מגבלות הנשיפה בתנאי לחץ ו/או מגבלה גופנית ספציפית ממנה הוא סובל, כך שהמומחה יביא ראיה מדעית עמידה לספקנות המובנית שבהליך השיפוטי להתנהגות הנהג החשוד בשכרות!

נהג אחד כזה ראה שאיננו מצליח לנשוף וביקש בדיקת דם נדחה על הסף. חברתו שעמדה על ידו והוא התחננו לשוטרים שיתנו לו לפחות עוד הזדמנות לנסות לנשוף. הוא ניסה ולא הצליח. החברה תיארה לשופט את האירוע וגם הקצין שנוכח במקום אישר שסירב להפנותו לבדיקת דם למרות שביקש. השופט (טננבוים) לא טרח כלל לנתח את העובדות או לייחס משקל לנסיונות החוזרים, לתחינה לבקשת בדיקת דם ולמעורבות החברה, ואפילו לא הזכיר את עדותה בהכרעת הדין. היה לו נימוק "מדעי" שאי אפשר להתווכח עימו: הנהג היה חייל בגבעתי, לוחם, ואם פעולות מלחמה לא היו לחץ נפשי עבורו אז גם מכמונת השוטרים ואיומיהם לא היו צריכים להכניסו ללחץ. אז אל תסמכו על השופטים! יש להם תמיד נימוק לטובת מה שהם מכוונים אליו.

עוד צריך להזכיר כי מכונת הנשיפה הקובעת כי הנשיפה פסולה או שלא נישוף די אוויר, איננה מוסרת מה היה נפח הנשיפה שנפסל, וגם לא משך הנשיפה, ועל ידי כך מונעת מהנאשם סנגורו ובית המשפט לשפוט נכוחה אם הנאשם אכן לא נשף כמות מתקבלת על הדעת של אוויר. אסור להסכים שהקביעה תהיה בידי המכונה כאילו הייתה שופט, הפטור אפילו מלנמק את החלטתו! צריך לדרוש נתונים ואם אין נתונים צריך להניח שהספק פועל לטובת הנאשם. כל השאר איננו אלא ספקולציות שמשפט פלילי וחזקת החפות על אחת כמה וכמה לא יכולות לדור עימן בכפיפה אחת