מה הקשר בין בדיקת נשיפה לבדיקת דם

שכרות היא מצב פיזיולוגי שבו דם המכיל אלכוהול מגיע למוח "ומשבש" את פעולותיו. יותר אלכוהול בדם יגרום לשיבוש גדול יותר של תפקודים שונים. אי אפשר למדוד את השכרות עצמה, וברור שתנאים אישיים שונים משפיעים על ההגדרה, אבל ברור שאצל כל אחד יש קשר ישיר בין כמות האלכוהול בדם ורמת השכרות. לכן, ולמרות השוני בין בני האדם מקובל בכל העולם לקבוע שכרות על ידי קביעת רמת האלכוהול בדם כקריטריון סף לשכרות. יש ארצות רבות, כמו ישראל, שקודקס שלהן קבעו 0.5 אחוז אלכוהול בדם כסף שכרות קונסטיטוטיבי, ואילו אחרות קבעו ערכים גבוים יותר 0.8% ואפילו 1.2% - יותר מכפול ממה שמותר אצלנו.

איך אפשר למדוד את אחוז האלכוהול בדם? רק בדרך אחת - על ידי מתן דגימת דם!

מהי אם כן בדיקת הנשיפה? בדקו ומצאו כי בעת שהדם סובב לו בגוף, והדם הורידי מגיע אל הראות להיטען בחמצן, חמרים שהם חומרים נדיפים, ואלכוהול הוא אכן חומר נדיף, מצליחים להשתחרר בחלקם מן הדם והופכים לחלק מהאוויר בראות הנפלט בעת הנשיפה.

המדענים ראו בזה הזדמנות שיש להעמיק בה כדי להעמיד לרשות המדע, הרפואה וגם המשטרה כלי לבדיקה לא פולשנית ופשוטה שאיננה מצריכה מעבדות ובדיקות שתוצאתן מושגת רק אחרי שעות רבות או ימים. אלא שעל הפרק עמדו, ועדיין עומדות מכשלות קשות המונעות מבדיקת הנשיפה לתת תוצאה של אחוז האלכוהול בדם. ואלו המכשלות העיקריות:

א. בני אדם שונים זה מזה בכל מיני פרמטרים (גיל, מין, משקל, ותהליכים מטבולים), ולכן שני בני אדם שבגופם אותו אחוז של אלכוהול בדם, ייפלט אל ריאותיהם ממחזור הדם שלהם שיעור שונה של אלכוהול.

ב. פליטת האלכוהול אצל כל אחד ואחד מאיתנו מן הדם לחלל הראות איננה קונסיסטנטית, ויש הבדל בין פליטה אגב נשיפה עמוקה איטית ומתמשכת לבין נשיפה חזקה וקצרה יותר.

ג. בעת הנשיפה נושף כל אחד חומרים שונים מן הגוף שקשה להפריד ביניהם לבין אלכוהול, ודרוש תחכום מיוחד כדי למנוע מדידה של חמרים אחרים כאילו היו אלכוהול.

בעוד ששתי המגבלות האחרונות מעמידות אתגר טכנולוגי שלכאורה יכול להתגבר על הבעייה, לגבי המגבלה הראשונה היא מונעת באופן מוחלט את האפשרות שבדיקת נשיפה תגלה באופן ודאי מה רמת האלכוהול בדם.

מדענים ברחבי העולם ישבו על המדוכה וניסו לחקור את הקשר הסטטיסטי בין בדיקת הדם לבדיקת הנשיפה. ואכן אחרי ניסויים רבים שמפורסמים בכתבי עת מדעיים, והם נחלת צאן ברזל של המדע, הושגה מסקנה ברורה:

בני האדם שונים זה מזה במקדם הסטטיסטי האישי שלהם. המקדם הזה נע בין ערכים של 900 לערך ועד ערכים של 3600 לערך, והממוצע הוא 2300.

המומחים נטלו את הנתון 2100 שהוא "סטיית תקן" אחת, שבמסגרתה נמצא כ-65% מן האוכלוסייה, וקבעו אותה מבחינה סטטיסטית כערך שעל פי יערך חישוב ממוצע.

למשל 240 מיקרוגרם שנמדדים באוויר נשוף בכפולה של 2100 (וליתר דיוק 2083) - תוצאתם היא 0.5%  בדם.

אבל אם אדם שנמדדו לו 240 מיקרוגרם, אלא שהמקדם האישי שלו הוא 1200 בלבד - הרי שבדמו רק  0.29% אלכוהול בדם!

אדם כזה לא יודע מה המקדם האישי שלו, והוא יועמד לדין ויורשע כאילו בדמו היה חצי אחוז אלכוהול אף שבפועל היה מחצית מזה בערך... ואם מצאו בגופו 320 מיקרוגרם השופט ירשיע אותו ויוסיף כמה מילים על הכמות הנכבדה למרות שבפועל יש בגופו פחות מהכמות המותרת :

1200X320 = 0.384%

לעומת זאת, משחרר מכשיר הנשיפה עבריינים רבים לחופשי. אם נמדדו רק 200 מיקרוגרם אצל אדם שהמקדם האישי שלו הוא  3000 הרי שכמות האלכוהול בדמו היא 0.6%!!! והוא מוגדר כשיכור, אבל בגלל השימוש במקדם אחד שווה לכל, אדם זה שרשיונו צריך להישלל על אתר, יורשה לנהוג.

רבים יודעים לספר על אחרים שהיו שיכורים בהחלט ונימצאו תקינים וכשרים על ידי הינשוף - וההסבר דלעיל הוא אחד הפתרונות לחידה הזו!

אחרי שסיפרנו לכם על העובדות הללו נשאלת השאלה: מה רוצה השופט טננבוים לבדוק בניסוי שכפה על עולם המשפט? מה הקשר בין אלכוהול בנשיפה לאלכוהול בדם? את התשובה על שאלה זו נתן המדע זה מכבר. האם הניסוי הוא אחיזת עיניים גרידא? כנראה.