זייפו לו את הראיות !!!

 

כשהגיע הבחור החביב שבבואתו ניבטת בתמונה שמימין למשרדנו ובפיו הפזמון החוזר לא שתיתי לא הייתי שיכור, התייחסנו אליו יפה אבל נקטנו בכלל הידוע שעליך לקבל כעובדה כל מה שהלקוח אומר אבל באותה שעה גם להטיל דופי ולא להאמין לאף מילה. כאשר ראינו את חומר הראיות, נטינו ללא כל ספק לדחות מעלינו את טענותיו זולת זו שלפי מיטב אמונתו הסובייקטיבית לא היה שיכור. מנוסים ומצוידים בידע רב על מכשיר הנשיפה ושיטות העבודה של משטרת ישראל סברנו שבית המשפט גם יזכה אותו מכל אשמה.

 

אי אפשר לומר שהיה מעודד יתר על המידה. גם שני עורכי דין שהתייעץ עימם לא היטיבו את מצב רוחו באשר אמרו לו שמוטב לו לנסות להשיג עונש מופחת בדרך של עסקת טיעון.

 

אלא שבעיון נוסף בניירת צדה את עינינו הספרה 9 המופיעה כמעט על כל מסמך, הכתובה אופן מיוחד. הייתכן שכל המסמכים נערכו על ידי אדם אחד תהינו? הייתכן שלמרות השמות השונים המתנוססים על כל מסמך ומסמך נערכו אלה כולם, על ידי אדם אחד?

 

חשד מרחיק לכת? מסתבר שלא! בדיקה של מומחית לכתבי יד העלתה שאכן כך הדבר. נטלתי עימי את חוות דעתה המלומדת והתייצבתי לדיון ההוכחות.

בפתח הדיון החלה התביעה מנהלת איתי משא ומתן ומשכנעת אותי לעסקת טיעון. לא ידעתי אם התובעת אכן מודעת למה שנחזה בעליל כזיוף אם לאו, וחשבתי לתומי שהתביעה מנסה להשיג הישג מיוחד: להראות קבל עולם שאפילו משרד קולקר בעצמו אינו בטוח לגמרי בתוצאה ולכן הוא מתפתה לקבל עונש מוקטן ומצומק של שלושה חדשי פסילה בלבד.

היבעתי את התנגדותו העקרונית, ואז התבקשתי לשאול את הלקוח וגם הוא התנגד נמרצות: אני זכאי, אמר, ומדוע שאסכים להרשעה?

 

או אז הפתיע התובעת בהודעה שהיא חוזרת בה מם האישום.

 

ואני רוצה לומר כאן במילים ברורות שודאי יגעו לאוזן המיוחלת:

שוטר שסרח, זו תופעה שלילית אבל קשה למגר אותה כליל. הפיתוי לביים ראיות עצום, והסיכוי להיתפס אפסי.

חמור שבעתיים בעיני כשפרקליטים במדי משטרה, היודעים מראש שדין האישום מחיקה, מנסים לסחוט מהנאשם עונש!!!! זו איננה התנהגות צינית סתם. זה אובדן דרך מוסרי המסביר הרבה מאד התנהגויות פסולות אחרות.

 

ותחשבו על זה קצת. בבקשה!!!