נהיגה בשכרות- האכיפה הפרועה והזלזול בשלטון החוק

בדיקת נשיפה באמצעות הינשוף, אלכוהול בדם, ריכוז אלכוהול באוויר נשוף, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים - החוק התקנות והמציאות

                         

  חזרה לדף הבית                                                                                                    טלפון 03-5669638       yanshufim@yahoo.com

 

 

 

בבית המשפט העליון בירושלים                                                      בג"צ 7937/07

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 דוד קולקר, עו"ד ת.ז. 030501779

ע"י ב"כ עו"ד ניזאר עאסי ו/או דני בר שליט ו/או ריבי בוים ו/או עינת פלוטניק ו/או שני דבש

מרח' מנחם בגין 29, תל אביב 67137

טל': 03-5661616 ; פקס: 03-5661667                         העותר

                              - נ ג ד -

 

1.             שר התחבורה

2.             השר לבטחון פנים

3.             מפכ"ל משטרת ישראל

4.             היועץ המשפטי לממשלה

5.             שר המשפטים                                                       המשיבים

 vמשיבים  ע"י פרקליטות המדינה

 צלאח א-דין 29, ירושלים.

 

 

עתירה למתן צווים על תנאי

למתן צו הצהרתי

ובקשה למתן צו ביניים

 

1.                  מוגשת בזאת עתירה לבית משפט נכבד זה, למתן צווים על תנאי כנגד המשיבים כדלקמן:

1.1.             צו על תנאי כנגד המשיבים 2 ו-3  המורה להם לנמק מדוע לא יחדלו לאלתר מהפעלת וביצוע בדיקות נשיפה ובדיקות דם מכח פקודת התעבורה סעיפים 62(3) ו-64ב. כנגד כלל נהגי ישראל.

1.2.            צו על תנאי המורה למשיב מס' 4 מדוע לא יחדל מהגיש כתבי אישום, ויבטל על אתר כל הליך אישום תלוי ועומד שהמבוסס על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה או תקנה 169 לתקנות התעבורה. 

כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו ביניים המורה למשיבים או מי מהם לעכב על אתר כל הליך משפטי המבוסס על אישום בנהיגה בשכרות או בהשפעת משקאות משכרים.

למען הסר ספק אין בעתירה זו כל בקשה בעניין נהיגה בשכרות שמקורה בהשפעת סמים.

בטרם יובאו נימוקי העתירה יבחר העותר להביא את הפסוק בספר שמואל א' פרק א' פסוק טו':

            "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד־מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת־יֵינֵךְ מֵעָלָיִך"ְ

מקום בו כהן גדול טעה לחשוד בחנה כי הינה שיכורה, על אף שאינה כזו, על אחת כמה וכמה ששופטים ושוטרים צריכים לנקוט במשנה זהירות בחושדם באדם כי שיכור הוא, על כן חובה עלינו לחוקק חוק וסדר דבר דבור על אופניו.

ואלה נימוקי העתירה:

 

. I הצדדים לעתירה

העותר:

העותר הוא עו"ד בעל ותק של כ-30 שנה שאיננו עוסק או מתמחה בימים כתיקונם בדיני תעבורה. העותר הוא נהג בעצמו, וכל בני משפחתו נוהגים אף הם, והוא מודע היטב ומודאג כמו כל אזרח אחר מתופעת הקטל בדרכים אשר איננה ממוגרת, וכמובן מהשפעות הנהיגה אחר שתיית משקאות אלכוהוליים על בטחון הציבור בדרכים.

 מזה שנה לערך ובאקראי נחשף העותר לבעיה הולכת ומחריפה של מאות ואלפי נהגים המוצאים עצמם יום אחד כשהם מוקעים ושמם מוכתם כנהגים שיכורים, מוטלים עליהם עונשים כבדים, ועברם של רבים מהם מוכתם גם בכתם המאסר על תנאי.

 המשותף לכל אלו הוא שכנועם המלא שלא היו שיכורים, העלבון מהקלון שהוטל בהם, וחוסר האונים מול מערכת אכיפה – קרי המשטרה, ומערכת שיפוט, שנטלה מהם כל אפשרות להגן על האמת שלהם, שמם הטוב וכבודם.

 רבים מהם נמנים על שכבות חלשות באוכלוסיה, וקשה להסביר מה מרגיש אדם המפרנס משפחתו בנהיגה וחלוקת מזון באישון לילה, שאין עימו היכולת הכלכלית לשכור שירותים משפטיים ושירותים מדעיים יקרים כל כך הנדרשים לו לאדם כדי להילחם באי צדק, וכמובן אין לו את תעצומות הנפש לעמוד מול מערכת המציגה בפניו מציאות מוצקה ונוקשה שאם היה מבקש להילחם בה, היה מוכרז כלוקה בנפשו בדל בוחן מציאות לקוי.

 התוצאה היא שהרוב המכריע "מודה" באשמה שאיננה מובנת לו וזאת מחוסר ברירה, והאחר נעזר בעורכי דין שעושים את אותו הדבר ממש, ומשתמשים בכוח השכנוע וקשרי העבודה כדי להשיג "הקלות" – על פי הרוב לא משמעותיות – ללקוחות ובכך מוכשלים רבים מן הנאשמים להודות בעבירה, כפי שנראה מיד, אינה קיימת בספר החוקים במשפט הארץ.

בשל ההתנהלות השגרתית, קשה להאמין שכל כולה מבוססת על היעדר חוק, ועל מכשירי מדידה בלתי אמינים. אמירה כזו, אפילו כאן בבית משפט נכבד זה עלולה להתקבל בשלב הזה כהזויה, אך עובדה אחת היא שהחוק אינו חוק ולא ניתן להעמיד אדם על בסיס חיקוק שאין לו כל תוקף תחיקתי.

 לאחר שמובהרת התמונה נותרת באוויר השאלה הבלתי נמנעת "אז איך זה יתכן"?, שאלה שרבים מהציבור שואלים עצמם ובעצם העלאת שאלה כזו על מערכת האכיפה בכלל ועל מערכת המשפט בפרט יש כדי פגיעה משמעותית באמונו של הציבור במערכות אלו.

 מזה כשנה מכתת העותר רגליו בין שופט תעבורה לעשרות, ונוכח לדעת שכל שמתגלה לו ומובא לידיעתם, מתגלה גם לאותם שופטים באותו הרגע ממש. אלא שבמקום להכריע בדין, נוקטים כמעט כל השופטים בשיטה של דחיקת הקץ בתקווה שמישהו אחר יפתור אותם מחובה להכריע.

 לא למותר לציין כבר כעת שעמדת שופטים רבים הינה כעמדת העותר ודעתם כדעתו, אך במקום לשפוט משפט צדק על פי הנתונים שהוצגו בפניהם, כי לחוק אין כל מעמד תחיקתי, בוחרים השופטים לעשות כל אשר לאל ידם, לדחות את הקץ ולא לעשות את , אשר הופקדו לעשות וזה לשפוט משפט צדק בהתבסס על החוק וכאשר מובהר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי לחוק אין מעמד תחיקתי, על בית המשפט ליתן דעתו על כך, שכן מרכזו של משפט הארץ הינו משפט על פי חוק.

 שופטים רבים הביעו בפני החתום מטה את החלטתם שלא לפסוק כפי הגילויים שחוו, ולא מחמת חוק, אלא משיקולים זרים לחלוטין. האחד משום שאיננו מוכן ששמו יוכתם בתקשורת כמי ששילח לחופשי שיכורים, והאחר משום שפירוש ההחלטה היא שהוא גזר את דינם של מאות אנשים בניגוד לחוק. יש כאלה ששמים לפניהם את החובה המוסרית שהם מרגישים לסלק מהכביש כל נהג החשוד בשכרות, ואינם מסתירים את העובדה שאינם מדקדקים יתר על המידה בשאלה אם פלוני ראוי לזה, ובלבד שהרבה נהגים יוסרו מן הכביש. לא מעטים סיגלו לעצמם תשובות משפטיות זמניות, המתעלמות מן הנטען בפניהם, וחוזרות על עובדות חסרות ערך בנסיבות העניין כעילה שלא להחליט. "נימוקים" כמו הנהג הודה שהוא שתה משקה אלכוהולי, חוזרים על עצמם, אף ששתיית משקה אלכוהולי איננה אסורה, ולא הייתה אסורה על פי חוק. אחרים אומרים שהם מסתמכים על "בדיקת מאפיינים משטרתית" אף שזו איננה מעוגנת בשום חוק, ואין לה ערך ראייתי על פי החוק הנוהג. בקיצור, במקום משפט ברור המבוסס על חוק ברור המונח על המדף, כל אחד לוקח מכל הבא ליד מחוץ לחוק כדי להשתיק ולהרגיע את מצפונו ולהראות כי החוק מנחה את החלטתו, אף שזה אינו נכון כלל וכלל.

 דוגמא אחת מיני רבות להתעלמות מופגנת של בית המשפט לתעבורה מטענות העותר, היא החלטה שניתנה ביום 19/9/07, על ידי כבוד השופטת דלית ורד בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, טיעוניו של העותר שהיו בפניה סדורים במשנה

  סדורה, זכו להתעלמות מוחלטת, כאשר כבוד השופטת קובעת כי הטיעונים נדונו בפני כבוד השופט מודריק ונדחו, אך אין בדברים אלו כדי לתאר את המציאות.

 במסע חקירותיו של העותר התגלו לו בזה אחר זה, ולא בבת אחת העובדות הבאות, ולאו דווקא על פי סדר חשיבותן:

א. משטרת ישראל הפעילה בניגוד לחוק מכשיר נשיפה שלא אושר ולא פורסם ברשומות עד 18/7/07 ועל פי ממצאיו הורשעו אלפים רבים של נהגים.

ב. מאות רבות הושעו על ידי שופטים שכבר ידעו שהמכשיר איננו מאושר בחוק, רק מכיוון שהנאשם הופיע לא מיוצג, או שפרקליטו כשל באי ידיעת הלקונה בחוק.

 ג.       בניגוד לקבוע בתקנה 169ז (א) 1 לא מבצעת המשטרה כיול אפס המכונה "בלאנק סמפל" למכשירי הנשיפה. הציוד לכיול כזה איננו ברשותם של השוטרים וההוראה לעשותו איננה מופיעה כלל בחוברת ההפעלה של המשטרה.

 ד.      השוטרים והפרקליטים שהם שוטרים בעצמם, לא חוששים לטעון בפני בית המשפט שהכיול נעשה, ומוליכים את השופטים שולל. (היום עובדה זו מגובה בחוות דעת מומחים המצ"ב לעתירה זו).

 ה.      מכשיר הנשיפה שקיבל מעמד של ראיה מדעית מוכחת שאין לערער עליה איננו אלא תיבת קסמים שתוכנה מוסתר מעיני הציבור ומהעותר כפרקליט באופן אקטיבי על ידי המשטרה, שגם מקבל גיבוי על ידי שופטים מסיבות תמוהות שהמעניינת ביניהם היא "זה לא חומר חקירה".

 ו.        מכשיר הנשיפה התפתח בעולם הרחב על פי פסיקה וידע רב שנים, מכיל רכיבים חיוניים וכלי כיול שנועדו למנוע טעויות על פי קריטריונים מדעיים המקובלים בכל העולם. החומר המדעי והמשפטי קיים והוא נגיש באינטרנט לכל. משטרת ישראל בחרה משום מה להתעלם מכל הידע הזה ורכשה מכשיר בתצורה המיוחדת לישראל בלבד, החסר את רוב הרכיבים שנועדו למנוע אי צדק, ומפעילים מכשיר המבטיח טעויות משמעותיות ברוב המכריע של הבדיקות וברי במקום שהתביעה נדרשת להוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר, אין בית המשפט הנכבד יכול להרשיע על פי אותה ראיה, שהספק הסביר ואף הגבוה מסביר קיים בהרשעה על פי ממצאים המבוססים על מכשיר הנשיפה הקיים כיום.

 ז.       כל זה לא היה יכול לקרות אילו מילא שר התחבורה את הוראות פקודת התעבורה שחוקק בדצמבר 2005 וממלא אותו באישור הכנסת תוכן טכני ותוכן ערכי מהותי כנדרש שם בפירוט רב.

 ח.      מכיוון שמשפטים פליליים אינם מאפשרים הליכי ביניים, ומכיוון שמתוך למעלה מ-300 תיקים שהעותר מנהל בא לסיומו בפסק דין מקרה אחד בלבד, נוכח ההתנהגות הנמנעת של השופטים, נגזר על הנהגים לחוות אכיפה מנוגדת חוק ולספוג עונשים כבדים וזאת במשך שנים אחדות והדבר איננו מתקבל על הדעת.

 ט.     יודגש כי כל הנהגים, כמעט בלי יוצא מן הכלל סופגים עונש פסילה מינהלית של 30 יום ורכבם מוחרם. פעולות אלו הן במהותם ענישה כבדה ללא משפט.  יתר על כן. מתרבים והולכים המקרים של הגשת בקשות לפסילה מלנהוג עד תום ההליכים, ואפשר לומר ללא כחל וסרק שאין קריטריון אחיד לזה – איש כאשר ידבנו ליבו, ומכתמים החוזרים על עצמם כגון "מסוכנות" עוברים בסך בלי שאדם מן היישוב יוכל ברוב המקרים להבין איך אדם שלא היה מסוכן עד היום הפך לאויב הציבור, רק משום שהוא מואשם בעבירה כשאיש לא מתעניין אפילו בשאלה אם היה באמת שיכור בלשון בני אדם, נוצר מצב אבסורדי בו מכשיר נשיפה אחד שאמינות ממצאיו מוטל בספק ולמכשיר עצמו אין כל מעמד תחיקתי, הוא השופט וגוזר הדין וזאת ללא שבתי המשפט לתעבורה יתנו דעתם לטענות שהובאו בפניהם על ידי העותר.

י.        כמשפטן שהוא גם אב לשלושה בנים העותר יכול לומר ללא כל הסתייגות, שחזקת החפות איננה מוכרת בבית המשפט לתעבורה ואין לה כל משקל, וכי נעלה מבינתו איך מתנהל הליך משפטי ללא סממנים בסיסיים המכבדים את האזרח כאדם בעל זכות לקניין וזכות לכבוד. אנשים מאבדים את כבודם,מרכושם ופרנסתם מבלי שהשופט יסכים אפילו לברר אם נערך למכשיר הנשיפה כיול כחוק!

יא.   זו המציאות, ואפילו הדברים מובאים בלשון רפה מחומרתם מחמת כבודם של המעורבים. העותר פנה לכל מי שאפשר, ובייחוד לפרקליטים מפרקליטות המדינה, שמא יטו אוזן ולו פעם אחת להקשיב ולתקן את מה שאפשר לתקן, ובכל המקרים נתקל העותר בנחישות אחת, ובה בלבד: בנחישות למנוע כל הקלה מכל נאשם, ולהשיג את מירב הענישה האפשרית. לא כך הבין העותר את חובתה הציבורית של פרקליטות המדינה, אך כנראה שגם העותר צריך לדעת שזו המציאות כיום.

יב.    ואף על פי כן, וכדי למנוע פלפולי סרק, הגיע העותר לבקש את הסעד מבית המשפט הנכבד הזה בעניין משפטי אחד, ברור ומצומצם שיפורט בהמשך, ובעיקרו גורס שהאכיפה מתקיימת בניגוד לחוק שכן שר התחבורה לא הביא לאישור הכנסת רכיבים חיוניים ומהותיים שבלעדיהם האכיפה פירושה תקיפת האזרח בניגוד לחוק.

 המשיבים:

המשיבים הינם מזרועות הרשות המבצעת אשר עליהם מוטל לאכוף את החוק, כחוק, אלא שהם חורגים ממנו ומשליטים אכיפה נעדרת בסיס חוקי.

המשיב מס' 1 הוא שר התחבורה הממונה על תיקון תקנות וצווים מכח החקיקה בענייני  תעבורה ובדלת אמותיה,, ובמקרה הזה על יציקת תוכן בסעיף 62(3)  לפקודת התעבורה.

המשיב 2 הינו השר לבטחון פנים והוא הגורם שבתחום אחריותו לפקח שהאכיפה של דיני התעבורה על ידי משטרת ישראל תתבצע כחוק, וכחוק בלבד.

המשיב 3 הינו המפקד העליון של משטרת ישראל, ומי שפקודיו מפעילים יום יום אמצעי אכיפה בלתי חוקיים בעליל נגד מלחמתם החשובה בשכרות בדרכים.

המשיב מס' 4 הוא היועץ המשפטי לממשלה אשר על פי דין מוסמך לייעץ לשרי הממשלה בנוגע לחוקיות פעולתם והחלטותיהם, וכן הממונה על מערך התביעה הכללית ואחראי על כך שהתביעה תקפיד שלא לאכוף אלא את החוק בלבד, ולמנוע אכיפה הסותרת את החוק.

המשיב מס' 5 הוא שר המשפטים, אשר חייב לתת את הדעת לשאלה, איך יתכן שמחדל מן הסוג והדרגה שמועלה בעתירה זו יכול להתקיים במדינת חוק מתוקנת, מבלי שאיש יפצה פה ובאין מפריע, וגם בשיתוף פעולה של ערכאות השיפוט השונות, או לכל הפחות מבלי שיתנו את הדעת על כך, על אף שהמחדל מואר באור נגוהות מזה חדשים ארוכים על ידי העותר במאות דיונים, שברובם פוטרת עצמה הרשות השופטת בהימנעות מהכרעה ודחיקתו של הקץ.

ועל כולם יחד יאמר, למזער כשבאה לעולם טענה שתוכנה הינה מעשה בניגוד לחוק על ידי רשות האכיפה והרשות השופטת, ראוי שהטענה תיבדק לעומקה, על אחת כמה וכמה שמדובר בדיני נפשות ממש ופגיעה חמורה בעקרונות היסוד עליהן מושתת הבסיס להתקיימותה של מדינה דמוקרטית.

II  הרקע העובדתי והמשפטי

שניים הם ה"שיכורים" שהחוק מכיר:  

א.     שיכור במובן המילולי של המילה, שיכור בשפת בני אדם, שיש לו הגדרות בכל מילון.

ב.      שיכור "סטטוטורי, שיכור שהוא יציר החוק, שאין בהכרח חפיפה בינו ובין שיכור במובן המילולי.

סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, שהיה תקף במשך שנים ארוכות קבע בפשטות עונש למי  שנוהג כשהוא "שיכור". את המונח שיכור לא היה צורך להגדיר, ובית המשפט העליון בכל פעם שנזקק לעניין הבהיר באופן בהיר, כי "אדם המתבוסס בקיאו" ומתגולל בין בקבוקי שיכר ריקים, איננו זקוק לראיה מדעית כדי שיחשב שיכור בלשון בני אדם.

21. פסיקה זו הפכה לנכס צאן ברזל של השיפוט בענייני שכרות ולא היו עליה עוררין.

22. אף על פי שכך היה המצב המשפטי, נטל לעצמו שר התחבורה חרות, בלי שהוסמך לכך באף הוראת מחוקק ותיקן במסגרת תקנה 169 לתקנות התעבורה, עוד לפני שנים רבות את ה"המידה הקבועה" וקבע באמצעותה שנים-שלושה שיכורים סטטוטוריים בחריגה מסמכות.

23. השיכור הראשון שקבע השר הוא מי שבדמו 0.5 אחוז  אלכוהול. כידוע יש בני אדם שמשתכרים כשבדמם פחות מן הכמות הזו, ורבים אחרים שאי אפשר לכנותם שיכורים גם כשבדמם כפול מן הכמות הזו. במילים אחרות, השר חרג מהוראות החוק, ובמקום ליצוק בו תוכן בדלת אמותיו, הרחיב אותו כאילו היה הוא בכבודו ובעצמו המחוקק, תוך חריגה מסמכות.

24. למותר לציין כי הקביעה 0.5 אחוז היא שרירותית. יש ארצות שבהן רף השכרות הסטטוטורי הוא 0.8 (בריטניה למשל) ו- 1.0 אחוז (ספרד או הולנד), וגם כאלה שבהן השיעור הוא 0.5% כמו פינלנד. אבל ברור שהקביעה הזו היא קביעה היורדת לשורשה של חרות הפרט, והיא עניין שרק למחוקק הראשי זכות להכריע בו אחרי דיון הולם.

25. עוד מצא שר התחבורה לחרוג מדלת אמותיו של החוק ותיקן את "שיכורי הנשיפה", האחד שנשף ליטר אוויר ובאוויר נמצאה כמות אלכוהול המקבילה ל 0.5 אחוז בדם , ועדיין לא נמצא מי שיסביר מה היא הכמות הזו, והשני הוא זה שבאוויר הנשוף שלו נמצאו 240 מיקרוגרם בליטר.

הקשר בין אלכוהול בדם לאלכוהול באוויר נשוף הוא קשר סטטיסטי, וקשה להבין מהיכן נלקחה הנוסחה לקבוע שכרות לפי אויר נשוף בחקיקת משנה, ועל כל פנים מדובר כמובן בשיכורים סטטוטוריים שאין חפיפה בינם ובין השיכור על פי החקיקה הראשית דאז.

26. בשנת 2005 ביקש שר התחבורה וביקשה המשטרה להקל עליה את האכיפה, בין היתר על ידי זניחת השיכור הקלאסי, המילולי, והמרתו בחמישה שיכורים סטטוטוריים. חקיקה זו הייתה צריכה לפשט את הליכי האכיפה, הפיכתם ברוב המקרים למסתמכים על מדידה, והפחתה משמעותית של הראיות הצריכות להישמע באופן טבעי, כאשר השאלה שבמשפט הולכת והופכת מבירור נורמטיבי לבירור עובדתי מידתי חד ופשוט.

27. סעיף 62(3) תוקן על ידי המחוקק שקבע כי שיכור מעתה ואילך יהיה על פי הנקוב בסעיף 64ב.

28. בסעיף 64 נזכרו השיכורים הסטטוטוריים הבאים:

א. מי ששתה משקה משכר בעת נהיגה. נהג כזה אין לו הגנה אם מתברר שלא שתה די כדי שכרה, אבל מאידך גיסא, אם לא יוכח שהמשקה ששתה הוא אכן "משקה משכר" כהגדרתו שם, הגדרה התלויה בתיקון תקנה נוספת על ידי שר התחבורה, אין הוא בר העמדה לדין כלל, וכל כתב אישום שיוגש יהיה נעדר עבירה במובן סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי.

ב. מי שנהג תחת השפעת סמים.  מסומם זה יקרא מעתה שיכור סטטוטורי.

ג. מי שריכוז האלכוהול בגופו עולה על הריכוז שאושר על ידי שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת . זהו כמובן שיכור סטטוטורי, וכבר עמדנו על כך שקביעה, שככל שהריכוז שיקבע יהיה גבוה יותר, הוא יכלול סטטיסטית יותר שיכורים בפועל, ואפשר להניח שתמיד הוא יהיה נמוך ממה שמכליל קבוצה המונה בין עשרה לעשרים אחוז מהאוכלוסיה. במילים פשוטות שיכור סטטוטורי זה, יביא להרשעה של בין שנים לארבע בני אדם שהיו מזוכים מכל אשמה אילו הקריטריון נותר שכרות כפשוטה. בין כך ובין כך זהו שיכור סטטוטורי.

ד. מי שנהג תחת השפעת משקאות ומשכרים ובלבד שבדמו לא היה יותר מהריכוז הקבוע לעיל. שוב זהו שיכור שהגדרתו תלויה בהגדרת משקה משכר וריכוז אלכוהול מאושר כחוק.

29. אף שקשה להאמין, לא טרח שר התחבורה להגדיר "משקה משכר" או ריכוז אלכוהול בגוף, ולא הביא את העניינים הללו לאישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת. בעשותו כן הותיר השר את החוק המפואר שהוא עצמו ביקש לחוקק עבור הרשות האוכפת, קרי משטרת ישראל, ריק מתוכן, שלד בלי בשר וגוף ובעצם הותיר את החוק ללא מעמד תחיקתי שבו ניתן להעמיד לדין נהגים באשמת נהיגה בשכרות.

30. לא רק זאת כי אם אף זאת: השר לא טרח להכשיר לבדוק ולאשר מכשיר לבדיקת נשיפה, ולא לקבוע כללים לעריכת הבדיקות ותחזוקת המכשיר, ואפילו לא לגבי הפלט שלו והצורה שתהיה קבילה בבית המשפט. הוא פשוט הותיר את הכל בלא מעש.

31. איך בכל זאת מתבצעת האכיפה ואיך מתבצע השיפוט פשוט מאד – ללא חוק ועם הרבה מאד פטריוטיות שכל שומר חוק צריך להישמר מפניה כמו מאש!

32. זהו אולי נושא למחקר סוציולוגי, איך מתגלגלת חברה מתוקנת ומשוכללת למצב שבו היא פועלת בחלל ריק חוקי תוך הסתמכות נטולת ביקורת על מצב משפטי אוטופי. שאיננו קיים במציאות, ושמי שקובעת אותו בפועל היא המשטרה, שהאזרח כבודד איננו יכול להתמודד איתה, ברי שכל אזרח הבא ביום בחירת לקלפי אינו בוחר שוטר זה או אחר להיות המחוקק הראשי או מחוקק המשנה, אלא אלו נבחרים בבחירות דמוקרטיות והם ורק הם אלו שאמונים על חקיקת החוקים במדינת ישראל וכאשר לחוק אין מעמד תחיקתי למערכת האכיפה אסור לפעול על פיו.

33. שלושה שופטים בולטים אמרו את דברם בצורה ברורה ורהוטה עד כה:

א. השופט שלמה נחשון מבית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה שאמר בפשטות ובאומץ – שאם אין חוק אז שקודם לכל יתקנו אותו, ועד אז אין להעמיד לדין. מוטב כך מאשר להיגרר לשפיטה בלי חוק.

ב. השופט ד"ר טננבוים מבית משפט השלום לתעבורה בירושלים סבור היפוכו של דבר: ניחא, אם אין חוק, אמר, אז נרשיע בינתיים לפי עקרונות על אחרים. הוא "הורה למחוקק להשלים חקיקה בחמישה נושאים שונים, וקצב לשרים בחודש מרץ האחרון ששה חדשים, משל ישב כבג"ץ בעצמו. עוד הוסיף אזהרה, שאם לא יעשו כן ישקול מחדש את עמדתו. (אדגיש כי עמדתי היא שפסיקתו מאירה באור נגוהות הודאה של שופט בזה שהוא שופט בניגוד לחוק, וכי יתכן שבקרוב הוא ישפוט אחרת אזרחים שעברו אותה עבירה ממש – אלו הורשעו ואלה יזוכו...)

ג. השלישי הוא כב' השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר השהה החלטה להפסיק פסילה מינהלית בלתי חוקית, במשך שלושה שבועות כדי לכפות על שר התחבורה לחתום על אישור מכשיר נשיפה. אם אין מכשיר נשיפה מאושר ברשומות אמר, עדיף להקריב את הנהג המבקש, ובלבד ששר התחבורה יעשה את מה שנדרש ממנו... הוא הצליח במשימתו וכפה על השר ביום 18.7.07 פרסום אישור מכשיר נשיפה ברשומות. אלא מה, אישור זה נעשה בחטף, ללא כל מחשבה או בדיקה הצפויה משר שמוטל עליו לעשות דבר מה בעל משמעות ערכית, ולא רק חתימה טכנית, וברור שהאישור לקוי במהותו ולו בלבד משום שהמכשיר ש"אושר" לא נבדק מעולם בדיקה מהותית על ידי גורם מוסמך כמו מכון התקנים, וענייני הכיול שלו לא אושרו על ידי הרשות להסמכת מעבדות כפי שראוי היה.

עד כאן.

34. סיכום קצר של המצב המשפטי הוא שתיקון מס' 72 לפקודת התעבורה שינה באופן מהותי את הגדרת המונח שיכור, ואילו השר, שר התחבורה שעליו הוטל להביא לועדת הכלכלה של הכנסת לאישור נושאים חשובים כמו הגדרת "משקה משכר" ו"ריכוז אלכוהול" בגוף לא עשה כן עד היום ומבחינה משפטית אין חוק שעל פיו אפשר לאכוף איסור של נהיגה בשכרות משום סוג.

אף על פי כן, ממלאים שופטים את הריק המשפטי, איש כטעמו האישי, בתוכן בלתי חוקי בעליל, בבחינת המטרה מקדשת את האמצעים.

35. כדי לנסות לשכנע עד כמה המצב חמור וכמה הוא פוגע בשכבות החלשות דווקא אזכיר את מר אנטולי דובז'נקו, עולה חדש, שנתיים בארץ, שאינו דובר עברית, והתפרנס מנהיגת משאית, שנמצא במעצר בית מלא ששה חדשים, על סמך בדיקת נשיפה במכשיר נשיפה לא מאושר ולא מכויל. האיש , יזוכה בסופו של דבר, אך משפטו עתיד להימשך עוד שנה לערך שכן פרשת התביעה נמשכת כבר על פני שתי ישיבות ושלישית ורביעית, לפני פרשת התביעה נראות באופק. האם זכותו של אזרח כזה לכבוד לחופש לעבודה לבריאות מותנית בכסף? בפרקליט יקר? אולי קודם לכן צריך שיהיה חוק מתוקן? גם בשמו העותר מגיש עתירתו זו.

כך אסור למדינת חוק להתנהל, ובתוקף סמכותו של בית משפט זה המופקד על שמירת הנורמות החוקתיות של מדינתנו הוא מתבקש בזה להפסיק את האנדרלמוסיה הבלתי חוקית על אתר.

חכמים מקדמא דנא אמרו כי אל לה למדינה מתוקנת לתקן עוולה בעשותה עוולה אחרת שכן ברי כי הדבר יביא לפגיעה במרקם החברתי ובאיבוד האמון של הפרט במדינתו הוא.

 

הסכנה שבאי קבלת המבוקש בעתירה:

1.      אף על פי שחודשים רבים חלפו מאז שהעותר האיר את עיני הרשויות, על המחדלים החמורים, מתנערים הרשויות כולן מכל סממן של נקיטת צעד אקטיבי לתיקון המצב.

2.      נציגיו של היועץ המשפטי לממשלה מגינים על המצב הקיים , לא נוקטים בשום צעד לשנותו.

3.      גם בתי המשפט לתעבורה בעצם העובדה שהם מרשיעים יום יום אזרחים בהיעדר חוק, משדרים שדר מסוכן למשטרת ישראל האומר "אין דבר גם בהיעדר חוק יש לכם גיבוי מאיתנו לעשות מה שלנו ולכם נראה לנכון וכי החקיקה אף אם אינה תקינה, אין לכך משמעות".

4.      אי היענות לעתירה פירושה שבית המשפט הגבוה לענייני חוקה יאמר גם לבתי המשפט הכפופים לו ששיפוט ואכיפה במסגרת החוק הם עניין גמיש ויש רשות נתונה לפעול פה ושם שלא על פי חוק ובכל ליתן "אור ירוק" מובהק למשטרה להפר אותו כראות עיניה.

5.      יש בכך כמובן גם מתן גושפנקא לשר התחבורה והשרים בכלל, לזלזל גם בעתיד בחובתם לפעול כחוק ולנציגיו של היועץ המשפטי לממשלה מתן הכשר לעמדה לפיה הם לעולם מגינים על הקיים ואינם נוקטים עמדה משלהם לגבי הרצוי.

6.      לפי העקרונות המשפטיים, שהעותר גדל עליהן, ואשר קיבל את חינוכו המשפטי, מדובר בערכי יסוד קונסיטוציוניים, שבית משפט של חוקה לא יכול לפסוח עליהם או להניחם בלתי מטופלים ולו ליום אחד בלבד. 

  

IV    צו ביניים

1.      כאמור בראשית העתירה, העותרת מבקשת מבית המשפט הנכבד להורות למשיבים ביחד ולחוד להפסיק לאלתר כל פעילות אכיפה של נהיגה בשכרות שלא על פי חוק. וגם לעצור לאלתר את ההליכים המתקיימים בעת הזו ובהם מואשמים נהגים בנהיגה בשכרות.

2.      היעדר החוק נגלה על פניו ואיננו מצריך בירור או מענה. אם שר התחבורה לא הביא לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת ריכוז אלכוהול בגוף לאישור ולא הביא לאישורה תוכן למונח "משקה משכר" החוק ריק מכח אכיפה. הנורמה עצמה חסרה ולא מושלמת.

יג.     אם אין נורמה משפטית איך אפשר להעמיד לדין בני אדם, או להעניש אותם לפני הדין.

יד.    יודגש, וכדי שלא יהיה ספק שאין מדובר בחקיקה טכנית. המונח "ריכוז אלכוהול בגוף" הוא מונח המחייב דיון ערכי.

טו.   עוד עניין חשוב מאין כמותו הוא עניין בדיקות הנשיפה. ברוב המכריע של מדינות העולם בהם נהוגה בדיקת נשיפה, אין תוצאותיה מהווים ראיה לשכרות, וטוב שכך, אלא רק מבססים חשד לשכרות המצדיק דרישה לבדיקת דם!

טז.  אצלנו משום מה יש מי שחושב שהדבר מעוגן בחקיקה כל שהיא. לא ולא! כדי שכך יקרה צריכה הכנסת להידרש לחקיקה ראשית, והעותר סבור שלא תהיה זו חקיקה ראויה למדינה המכבדת חקיקה פלילית ומשטר חוקתי שכבוד האדם והסכנה לאיבוד הכבוד הזה נר לרגליו.

יז.     צווי הביניים נועדו למנוע פגיעה מידית וחמורה בכבודם רכושם ופרנסתם של בני אדם בענישה מוקדמת תחת כנפי ה"פסילה המינהלית" ו"פסילה עד תום ההליכים" ושינוי מצבם לרעה בדיני נפשות על פי מה שנחזה להתברר כלא חוק.

4.      בעתירה זו משמש העותר לפה לאלפי אנשים שכבר סבלו מהפעלת אכיפה בלתי חוקית ואלפים אחרים שאכיפה כזו מצפה להם, ואין לכל אחד מהם כבודד היכולת להתגונן.

 V    סיכום

 אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו  צווים על תנאי וצווי ביניים כנגד המשיבים  כדלקמן:

א. צו על תנאי כנגד  המשיבים 2 ו3 המורה להם להפסיק לאלתר כל פעילות אכיפה כנגד נהיגה בשכרות המבוססת על משירי נשיפה או בדיקות דם.

ב. צו על תנאי המורה למשיב מס' 5 לעצור לאלתר נקיטת הליכים משפטיים המבוססים על סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה ותקנות התעבורה בעניין נהיגה בשכרות,

ג. צו על תנאי המורה למשיב 1 לבא ולמק מדוע לא יביא לאישור הכנסת הגדרות "משקה משכר"   וריכוז אלכוהול בגוף, תקנות להפעלת מכשיר נשיפה ראוי ודרכי הפעלתו ותחזוקתו, ולא יחשוף את אלו לעיני הציבור מבעוד מועד כדי שתוכנם  יבוקר ויבחן כמתחייב. עוד יתבקש המשיב מס' 1 לחשוף את הפעולות שעשה הביאו אותו לאשר בילקוט הפרסומים מכשיר נשיפה פלוני.

ד. לחילופין יתבקש כבוד בית המשפט להכריז על היעדר נפקות מעשית לחוק בענייני נהיגה בשכרות בהיעדר תקנות בעניינים האלה ועד שיאושרו כחוק.

 

30.  ביהמ"ש הנכבד מתבקש לעשות את הצווים על תנאי לצווים סופיים.

31.    מן הדין ומן הצדק להיעתר לעתירה.

 

 

 

                                                           

דוד קולקר עו"ד                                  ניזאר עאסי, עו"ד                     דני  בר שליט עו"ד    

 

       העותר                                          בא כח העותר                                   בא כח העותר

 

 

                        

 


 

 

בבית המשפט העליון בירושלים                                   בג"צ

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

 

 

דוד קולקר עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד ניזאר עאסי ו/או דני בר שליט ו/או ריבי בוים ו/או עינת פלוטניק ו/או שני דבש

מרח' מנחם בגין 29, תל אביב 67137

טל': 03-5661616 ; פקס: 03-5661667 

 

העותר

 

                             - נ ג ד -

 

6.             שר התחבורה

7.             השר לבטחון פנים

8.             מפכ"ל משטרת ישראל

9.             היועץ המשפטי לממשלה

10.         שר המשפטים

 

                                                המשיבים  ע"י פרקליטות המדינה

                                                צלאח א-דין 29, ירושלים.

 

המשיבים

 

תצהיר העותר

אני הח"מ דוד קולקר בעל ת.ז 030501779, מצהיר בזאת כי העובדות המפורטות בעתירה זו נכונות לפי מיטב ידיעתי ואמונתי.  

 

   דוד קולקר, עו"ד

 

 עו"ד דני בר שליט מאשר בזאת כי ביום 19.9.2007 חתם עו"ד דוד קולקר בעל ת.ז 030501779  על הצהרתו דלעיל, לאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר ולומר את האמת, וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, ולאחר שאישר את נכונות הצהרתו.

                                                                             __________________                                           

                                                                                  דני בר שליט, עו"ד

 

 

- פסיקה והליכים תלויים

- העתירה לבג"ץ בענייני אי החוקיות

- פנייה לשופטים אביטל חן ושלמה נחשון להפנות את הינשוף למכון התקנים.

- גם המשטרה חוזרת בה פה ושם

 

מידע רב נוסף יתווסף לאתר באופן הדרגתי ותכוף - כדאי לחזור ולעיין.

 

קורא נכבד: נתקלת בבעיית נהיגה בשכרות, אל תתפתה לייצג את עצמך. גש לעורך דין המתמחה בבעיות נהיגה בשכרות והתייעץ עימו.    

 

 

 

______________________

 

 

 

חזרה לדף הבית

ליצירת קשר: yanshufim@yahoo.com

או בפקס 035661667